"הסייף והחרב ירדו כרוכים זה בזה"- עיני העדה פרשת יתרו

כשבורא עולם שלח את משה רבינו לשאול את עם ישראל, אם רוצים הם לקבל את התורה,

"ויענו כל העם יחדיו ויאמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע".

והקשו הראשונים (תוס' שבת פח.): אם כך מדוע כפה עליהם הר כגיגית,

ואמר: "אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו כאן תהא קבורתכם"?!

נאמרו כמה תשובות בענין , גם המהר"ל תרץ קושיא זו, ושמעתי מפי הגאון ר' משה שפירא זצ"ל שבאר את דבריו כך:

אמנם זכינו ובחרנו וקיבלנו את התורה, ואדרבה לכן נכפתה עלינו קבלתה  - לפי שכך הוא אופן קבלתה, לתפוס ולהשכיל שהתורה מוכרחת להתקבל ואי אפשר בלעדיה!   

"ואם לאו – כאן תהיה קבורתכם" בלי תורה למה לנו חיים!

ובענין זה הביא ר' משה את תקנת חז"ל לקרוא בתורה את התוכחות של פרשת כי תבוא צ"ח קללות -לפני ראש השנה. וכן את התוכחות של פרשת בחוקותי לפני חג השבועות שגם הוא כראש השנה הרוחני-קבלת התורה.

וסיבת התקנה: "כדי שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה"

והכוונה- שאנו מראים בזאת שהבנו והפנמנו שאם נלך בחוקות התורה נזכה לכל הברכות "ונתתי גשמים בעיתם והארץ תתן פריה..." ואם לא נקיים מצוותיה -לא תוכל הארץ להתקיים  שכן "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" תורה היא מטרת הבריאה ובלעדיה אין קיום.

ובתקוני הזוהר כתוב שזה רמוז במילה "בראשית" שהיא אותיות "ברית אש" כלומר או בריתי או אש. וזהו לשון חז"ל : הסייף והספר ירדו כרוכים זה בזה"

וכך שנינו באבות: "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להבטל ממנה"

כל יהודי ישאל לאחר מאה ועשרים בשאלת המפתח לחיי נצח: אם החזיק בעץ החיים - אם קבע עיתים לתורה והשתדל לקיימה כי "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר!"